מהפכת הציפורנים בפורטוגל או בשמה השני מהפכת 25 באפריל הינה סדרת אירועים שהשיא שלהם התרחש ב–25 באפריל 1974.
כאשר מטרת המהפכה הייתה ברורה להוריד את שיטת הממשל הפשיסטית דיקטטורית שהונהגה במדינה עד כה, ולעבור לשיטת ממשל דמוקרטית.
להפתעת אנשים רבים המהפכה עברה בהצלחה רבה, כאשר השיא היה שלא התרחשו מקרים אלימים כמעט בכלל.
שמה של המפכה הגיע מהסיבה שהחיילים, שלא רצו שפיכות דמים במהלך הפלת השלטון הגיעו עם פרחי ציפורן בקני רוביהם על מנת להראות את כוונותיהם האמתיות.
עוד נתון מפתיע במיוחד הגיע מהכיוון של הקצינים שהיו אחראים על תכנון המהפכה.
מרבית התכנון של האירועים הגיעו דווקא מקצינים פורטוגלים אשר שהו באותה תקופה באנגולה ששוכנת ביבשת אפריקה.
הם הצליחו לתכנן את האירועים לפרטי פרטים מכיוון שמתוקף תפקידם הם היו רחוקים מהמשטרה החשאית של פורטוגל אשר חיפשה קצינים פורטוגלים אשר מנסים להתקומם כנגד הממשל הדיקטטורי במדינה.
כמו שציינו, שמה של המהפכה היה "מהפכת הציפורנים", בגלל שמוכרות הפרחים המבוגרות שהיו נמצאות בכיכרות הראשיים של פורטוגל חילקו לחיילים פרחי ציפורן.
יום למחרת בעת תחילת המהפכה עטו הלוחמים על בגדיהם את הפרחים על מנת להראות לממשל כי בכוונתם להפיל את השלטון ללא שפיכות דמים או מעורבות של כלי נשק.
זוהי גם אחת הסיבות לכך שמהפכה הזאת זכתה לסיקור כל כך נרחב בתקשורת העולמית.
הסיבות שגרמו למהפכת הציפורנים
שנת 1932 הייתה שנה מכוננת בהיסטוריה של פורטוגל.
כאשר נבחר לעלות לשלטון הדיקטטור – אנטוניו דה אוליביירה סלזר.
מיד עם עלייתו של סלזר לשלטון, הורה על שיטת ממשל חדשה לחלוטין שנקראה "המדינה החדשה".
שיטת הממשל הייתה שיטת ממשל פשיסטית לחלוטין, אך סלזר עצמו ניסה שלא להשתמש בכוח רב כלפי תושבי פורטוגל על מנת לשמור על מידה מסוים של אהדה כלפיו.
השלטון החדש בפורטוגל היה שלטון דתי מאוד, הממשלה החדשה במדינה קבע כי ערכים לאומניים וקתוליים הם הערכים שצריכים להוביל את אוכלוסיית פורטוגל על מנת להחזיר את העטרה ליושנה.
סלזר עצמו לעולם לא הוגדר באופן רשמי כנשיא של פורטוגל, אלא דאג להעמיד לרשותו אנשים אשר צייתו לחוקים שלו.
סלזר עצמו לא עשה אף מהלך בצורה קיצונית או בומבסטית, כאשר כל הפעולות החשובות שלו הגיעו היישר מחדר העבודה הקטן שלו.
הוא דאג שרק הוא יהיה מודע למה שהולך לקרות, ורק לאחר שהגיע להחלטה הסופית היה דואג לעדכן את שאר האנשים המשתייכים אל הממשל.
סלזר רצה לשמור על מידה מסוימת של הערכה מבני עמו, ולכן על מנת שלא למשוך תשומת לב יתרה לא עטה על עצמו תארים גרנדיוזיים.
התואר היחיד שהיה מוצמד לשמו של סלזר היה התואר ד"ר ותו לא.
בהחלט שלטון שונה מאוד משאר שלטונות הדיקטטורה אשר היה נהוגים באירופה באותה התקופה.
המושבות באפריקה – הבעיה המרכזית
במהלך כוהנתו של סלזר, הצליחה פורטוגל לייצב את מצבה הכלכלי ואת מצבה המדיני אשר היה רעוע מאוד באותה התקופה.
אך את מירב תשומת הלב של הממשל קיבלו דווקא המושבות באפריקה, שם התושבים היו מורדים באופן קבוע על מנת לקבל את עצמאותם.
אם לא די בכך, אפילו ארה"ב וברית המועצות שהיו שתי המעצמות הגדולות ביותר בעולם תמכו בדרישה של תושבי אנגולה ומוזמביק לקבלת האזרחות.
בתגובה לאירועים ועל מנת לשמר את כוחה של פורטוגל בעולם הורה סלזר לאלפי חיילים להגיע אל אותם מושבות על מנת לדכא את התושבים הזועמים.
הצבא הפורטוגלי – מקור השינוי
את מירב ההתנהגות לשלטונו של סלזר לא הייתם פוגשים בעם עצמו אלא בתוך הצבא, שם לא ראו בעין יפה את המדיניות של סלזר שלדעתם החזירה את פורטוגל דווקא אחורנית.
בשנת 1961 בוצע ניסיון ראשון להפיכה, ברגע האחרון סוכל ניסיון ההפיכה.
סלזר הזועם פיטר וכלא בתגובה את רוב האנשים שהחזיקו בעמדות מפתח בצבא על מנת למנוע מצב שבו יתבצע ניסיון הפיכה נוסף.
סלזר עצמו התפטר בשנת 1968 כאשר נפצע בתאונת דרכים ואינו היה יכול עוד להחזיק בתפקיד ראש הממשלה של פורטוגל.
מרסלו קייטנו היה זה שהחליף את סלזר בתפקיד ראש הממשלה, אך מדיניותו הייתה זהה למדיניות שאותה הנהיג סלזר לפני כן.
בחודש מרץ 1974 הורה קייטנו לפטר מספר רב של קצינים שלטענתו אינם ראו עין בעין את מדיניות הממשלה באפריקה, דבר שמבחינתו היה זהה לבגידה במדינה.
צמד הגנרלים אנטוניו דה ספינולה ופרנסישקו דה קושטה גומש היו הקצינים הבכירים ביותר אשר פוטרו באותו החודש.
אך לצערו של קייטנו פיטורי הגנרלים לא עזרו לו להרגיע את הרוחות, והם עשו בדיוק את התוצאה ההפוכה. הגנרלים החליטו כי הם צריכים להדיח את קייטנו מכס השלטון, ועל מנת לעשות זאת הם החליטו להשמיע רגע לפני תחילת ההפיכה את השיר "אחרי הפרידה" ברדיו.
השיר "אחרי הפרידה" היה השיר שייצג את פורטוגל באירוויזיון באותה השנה.
בשעה 00:25 ב-25 באפריל 1974 הגיעה שעת השין.
חיילים רבים יצאו אל רחובות פורטוגל כאשר בקנה של כל רובה הם דאגו לשים פרחי ציפורן על מנת להראות לממשלה כי הם אינם רוצים באלימות או בירי מיותר.
תושבי פורטוגל נתבקשו לצאת גם הם אל הרחובות על מנת לתמוך במהלך, וכמובן שהתושבים עשו זאת.
רק 4 הרוגים היו במהלך ההשתלטות של הצבא על מבני הממשלה העיקריים, ואילו קייטנו הודח מתפקידו כראש הממשלה של פורטוגל.
אנטוניו דה ספינולה מונה לראש הממשלה של פורטוגל ואילו פרנסישקו דה קושטה גומש הפך להיות המפקד של צבא פורטוגל סיום טרגי לשלטון הדיקטטורי של פורטוגל.
