כששני מור הגיעה לראשונה לפורטוגל, כתיירת עם תרמיל על הגב, היא לא דמיינה שהמקום בו נחתה ילווה אותה דרך תחנות החיים, נישואים, משפחה וקריירה. כיום, כשהיא אמא לשניים, מעצבת פנים שמתכננת בתים גם בפורטוגל, הזמנו אותה לשיחה כדי לשמוע איך קרה שהטיול ההוא לפני עשור בעיירת הגולשים, נמשך בעצם עד היום.
שני, איך הכרת את פורטוגל?
לפני כעשר שנים, הרגשתי צורך לצאת להרפתקה, להרגיש שוב מוצ'ילרית. תמיד התחברתי לגלישה כסגנון חיים, אז החלטתי לנסוע עם חברה לפורטוגל. שמענו מגולשים ששווה להגיע לעיירת החוף אריסרה, והלכנו על זה, מבלי שהיה לנו מידע על המקום או אפילו סידור לינה. באותם ימים, אפילו באינטרנט היה קשה למצוא פרטים על אריסרה ולא היינו בטוחות אם זה בכלל מקום מתאים לתיירים. כשהגענו לפורטוגל, שכרנו רכב, הגענו לעיירה ונעזרנו באנשים כדי להתמצא ולהסתדר. כולם שמחו לעזור לנו והיו פשוט נפלאים. חרשנו את השטח וגילינו בו פינות קסומות. זו היתה דרך מדהימה להכיר את המקום ולספוג את האופי שלו.
היית במקומות אחרים בעולם, מה גרם לך להתאהב דווקא בפורטוגל?
בפורטוגל יש תחושה חזקה של אותנטיות, הכל בגובה העיניים, בלי יותר מדי התחכמות. יש שם משהו שורשי מאוד, שמחובר להיסטוריה של המקום ולעולם הישן. בכל פינה אפשר לראות ארמונות ומבנים היסטוריים שמספרים את סיפור העבר, קצת כמו לנסוע בזמן לתקופה אחרת. אין השתלטות של הגוון התעשייתי המודרני, אלא יש נוכחות של העבר עצמו שפשוט נגלה אליך ומסתכל עליך מכל פינה, בלי שמישהו ניסה להפוך אותו למשהו אחר. יש משהו מאוד נעים ואמיתי במקום שעדיין מחובר למקורות שלו. הכל מאוד ציורי, אבל לא פלסטי ומלאכותי, אלא טבעי. רואים את זה כמעט בכל מקום, ברחובות, במבנים, באוכל המעולה, שיש לו ניחוח ים תיכוני. אפילו במחירים השפויים. אפשר לומר שמורגשת אווירה של חופש, נטולת הלחץ והאגרסיביות של החיים המודרניים במערב. אמנם, היום חלק מהדברים כבר בכל זאת קצת השתנו והתייקרו, בגלל הגלובליזציה, ההתקרבות לתרבות המערב והמדיניות של השלטון, אבל המקום עדיין שומר על האותנטיות והמסורת.
איך חווית את התושבים המקומיים?
יהיו שיגידו שהם פחות מתקדמים או מערביים, בהשוואה למקומיים במדינות אחרות באירופה, אבל בעיני זה יתרון. המקומיים בפורטוגל הם מאוד לבביים, עם נימוסים של פעם, אין יומרה, אין ניקור עיניים. הם גם מאוד ארטיסטים. כשמסתובבים בפורטוגל, נתקלים לא מעט באומנות רחוב של התרבות המקומית. כאדריכלית ומעצבת פנים, התכונה האומנותית הזו קרובה ללבי.
חזרת לישראל מהטיול הראשון ההוא. איך פורטוגל המשיכה לתפוס מקום בחייך?
נישאתי לבן זוגי, שגם הוא מחובר לתרבות הגלישה, וחזרנו לפורטוגל ביחד. המשכנו להגיע לשם מדי פעם גם כמשפחה, עם שני ילדיי. פורטוגל הפכה ליעד המועדף עלינו ואני בעצם המשכתי את הרומן איתה, כל הזמן. הרגשתי שהיא מתגלה אלי עוד ועוד, מלמדת אותי כמה החיבור הזה נכון ועמוק, מסוג הדברים שקשה להסביר.
והיום את גם עובדת בפורטוגל, מתכננת בתים ודירות.
נכון. לפני מספר שנים, קיבלתי הצעה לפרויקט ראשון בפורטוגל, בעיר פורטו. זה היה פרויקט מאוד מרגש ומעניין, עם סיפור שמסמל את החיבור שקיים בי, בין פורטוגל לבין ישראל: הכל התחיל לפני עשרות שנים, כשחברת בנייה ישראלית רכשה זכויות על קרקע שנמצאת במקום מדהים, קרוב לים. התכנון היה מוקפא ורק לאחר שנים רבות, הבשילו התנאים והוחלט להקים שם בית דירות נופש. את הדירות תכננתי מתוך מטרה להגיש לנופשים את התרבות המקומית, כך שיחוו את פורטוגל ולא ירגישו שהם מתארחים בדירה ישראלית או אמריקאית. כל הצוות והספקים בפרויקט, היו מקומיים, כך שהם הביאו איתם את המוצרים המקומיים, הגישה העיצובית ותרבות העבודה.
איך היה לעבוד עם צוות וספקים מפורטוגל? בכל זאת, היית רגילה לעבוד עם ישראלים, עם כל המשמעויות של השפה והתרבות.
זו היתה חוויה מאוד אחרת, מעשירה ומעניינת. תרבות העבודה בפורטוגל מאוד שונה. הכל מתוכנן מראש בקפידה, עד הפרטים הקטנים, כולל נקודת האינסטלציה האחרונה. לעומת זאת בישראל, בדרך כלל מקבלים חלק מההחלטות תוך כדי הבנייה. יש גם הבדל בכבוד המקצועי שאנשי המקצוע נותנים אחד לשני. בפורטוגל כל בעל מקצוע הוא בעל הסמכות בתחום שלו, והאחרים מכבדים את זה. אנשי המקצוע גם לוקחים בשיא הרצינות את התפקיד שלהם, כך שיש מעין תחושה שכולם "דוקטורים".
ומה לגבי איכות העבודה והבנייה?
אמנם בישראל יש תקנים וסטנדרטים, אבל בכל זאת, התרשמתי מאוד מרמת הגימור הגבוהה שבה מגישים פרויקטים בפורטוגל. שם, להיכנס לאתר בגמר הבנייה, זה כמו להיכנס למוזיאון או לבית מרקחת. הכל מדויק ונקי להפליא. במקביל, המחירים נמוכים בערך ב-50%. הבנייה, הנגרות והמוצרים, כולל האריחים, המסילות, הדלתות ועוד, הכל בחצי מחיר, למרות האיכות הגבוהה. אז אמנם היה מאתגר ללמוד את תרבות העבודה, אבל בסופו של דבר הרווחתי ניסיון ויחסים מצוינים עם ספקים מקומיים, שהם גם מקצוענים אמיתיים וגם בעלי זיקה עמוקה למקום שמאפשרת לעצב בסגנון פורטוגלי אותנטי.
כנראה שנהנית, אם את ממשיכה לעצב בתים ודירות בפורטוגל…
כן, אני בעיקר שמחה שיש לי יכולת לתת שירות ללקוחות ישראלים שנמצאים בפורטוגל וחשוב להם שתהיה להם תקשורת ושפה משותפת עם מעצב/ת הפנים. אגב, בפורטוגל יש גם סחר מפותח בחוות. אלה קרקעות שמשתרעות על פני שטחים גדולים שמיועדים לבנייה בחלקם, כך שזה מעיין נובע של עבודה אדריכלית. אני עובדת גם במדינות נוספות ושמחה לספוג השראה ולהביא איתי לפרויקטים את הדברים הטובים שפגשתי בכל מני מקומות בעולם.
מה התכניות להמשך?
פורטוגל ואני זה סיפור אהבה שלא נגמר. האמת, אני רק מקווה ומאחלת לעצמי שכך זה ימשך.
