טרסיירה - חדשות פורטוגל

דסקטופ

מובייל

טרסיירה

האי טרסיירה מכונה גם "האי הסגול" והוא ארכיפלג באיים האזוריים במרכז האוקיינוס האטלנטי. 

האוכלוסייה באי מונה כ-56 אלף תושבים על גבי שטח של 396 קמ"ר. בעבר שכנה באי בירת הארכיפלג – אנגרה דה אירואיז'מו וכיום היא נחשבת לאתר מורשת עולמית. באי נמצא בית משפט עליון ובסיס מרכזי של חיל האוויר האמריקאי.

באי התגלו מספר קטן של מבני היפוגאום – עדות לנוכחות אדם לפני יותר מ-2,000 שנים בטרם התיישבות פורטוגזית.

ברמה ההיסטרית, קיימת אי ודאות בנוגע לתאריכים בהם התגלו האיים האזוריים. 

על בסיס תרשימים עתיקים ניתן להבין שהאיים זוהו כבר בשנת 1325.

תיעוד רשמי של האי ניתן להבחין במסמך שמקורו בשנת 1439 אשר נכתב על ידי גונזאלו וולו קברל.

כפי הנראה, האי התגלה באמצעות רב החובל של  הויסנטה דה לאגוס – וולו קברל שמו בראשון לינואר 1445. 

במסמכים שנכתבו אחר תאריך זה ניתן להבחין באזכור האי שכונה "האי השלישי בארכיפלג" ובהמשך גם כ"אי של ישו" וזאת בשל כך שהתגלה ביום הראשון של ינואר על ידי קפטן ממסדר ישו.

הישוב הראשון באי נוסד באזור Portalgre בסמוך לקפלה קטנה בסנטה אנה. ברוז' שב בכל העת לפלנדריה בכדי לגייס מתיישבים חדשים לאי.

כשנסע למדיירה גייס ברוז' את דייגו דה טייב ומינה אותו לסגנו ולמפקח של האי.

לאחר מספר שנים עבר ברוז' להתגורר בפראייה והחל בבניית כנסיית מטריז ב-1456 והמשך בניהול האי ממקום מושבו עד היעלמותו באופן מסתורי ב-1474. בשל היעלמותו הוחלט על חלוקת האי לשני אזורים – אנגרה בראשות ז'ואאו ואז קורטה ריאל ופראייה בראשות אלברו מרטינס הומם.

עם הזמן אכלסו את האי גם תושבי פלמים, עבדים אפריקאים ואף אוכלוסיות נוצריות ויהודיות אשר קידמו באי מיזמים מסחריים הכוללים גידול חיטה, קני סוכר, צמחים להפקת צבעי ועצים עבור תעשיית הבניין. 

התפתחות כלכלית זו המשיכה עד המאה ה-19 עד כניסת גידולים חדשים של תה, טבק ואננס.

בשנים 1580-1583 היו האיים האזוריים המקום היחיד ברחבי האימפריה הפורטוגלית אשר התנגדו לשלטון הספרדי. 

מלך ספרד פיליפה השני הציע לאיים חנינה במידה והם ייכנעו. כלל האיים התנגדו להצעתו מלבד האי סאו מיגל שנשבע למלך אמונים. לאחר הקרב על פונטה דלגדה בתום יום אחד גורשו המפסידים מחופי האי סאו מיגל.

בהמשך המלך הפורטוגזי חואן הרביעי התקבל באיים האזוריים בשמחה והם קיבלו עצמאות במסגרת האיחוד האיברי. ממתיישבים ספרדים באנגרה דה הרוסימו נשלל המעמד המועדף  בשנת 1640.

נקודות ציון חשובות בהמשך היו ב-1766 בה אורגנה מחדש מערכת החשמל באי ואנשי צבא קיבלו זכות להתיישבות באנגרה דה הירוסימו וב-1810 כאשר מספר עיתונאים ואנשים נוספים שתמכו בצרפתים הוגלו מהאיים האזוריים.

בשנת 1828 אימצו האיים האזוריים את החוקה הפורטוגלית ונוסדה בהם חונטה זמנית תחת דגלה של מלכת פורטוגל מריה השנייה. התקיימו חילוקי דעות בין המיגליסטים, תומכי השליט מיגל הראשון, לבין הליברלים, תומכי החוקה המלכותית שיוסדה על ידי המלך חואן השישי. חילוקי דעות אלו הביאו לקרב על פראיה דה ויטוריה ב-1829. בשל אותו קרב אנגרה הוכרה כבירת פורטוגל במרץ 1830 על ידי הכוחות החוקתיים אשר תמכו והגנו על הליברליים, שהיו לצד מריה השנייה וזכויותיהם הופרו על ידי דון מיגל.

בשנת 1832 פדרו השני הגיע לאיים האזוריים לכונן בהם משטר כאופוזיציה למשטר בליסבון בראשות Marques of Palmela אשר נתמך על ידי תושבי האיים האזוריים.

במרץ 2003 ג'ורג' בוש – נשיא ארה"ב, טוני בלייר – ראש ממשלת בריטניה, חוזה מריה אסנאר – ראש ממשלת ספרד וחוזה מנואל ברוסו – ראש ממשלת פורטוגל נפגשו בטרסיירה על מנת לדון בפלישה לעירק שהחלה מספר ימים מאוחר יותר.

באוגוסט 2011 טיסה של חברת "אייר טראנסט" ביצעה בו נחיתת חירום לאחר שאזל לה הדלק בזמן הטיסה.

האי כולל בתוכו כארבע שכבות חופפות שנבנו מעל מבנה גיאולוגי ששמו הבקע של טרסיירה. מדובר על מפגש של שלוש לוחות טקטוניים – הלוח האירואסייתי, הלוח האפריקאי והלוח הצפון אמריקאי. לוחות אלו עלו מעומק של 1,500 מטרים מקרקעית האוקיינוס האטלנטי. תיארוך שנעשה באמצעות פחמן ומיפוי גיאולוגי שיפרו את המידע הכרונולוגי אודות הפעילות הגעשית באי בתקופת הפליסטוקן התיכונה ותקופת הולוקן.

בעזרת ידע זה ניתן למיין את ההתפרצויות באי למספר קטגוריות:

  • הקומפלקס הוולקני Cinco Picos: הקומפלקס העתיק ביותר באי כשפעילותו חדלה לפני כ-380 אלף שנים. התמוטטות החלק העליון של המבנה הוולקני יצרה מכתש רחב של שבעה עד תשעה ק"מ לפני 370 אלף שנים. המכתב הפך שטוח בשל התפרצויות נוספת של בזלת ושל הרי געש צעירים יותר מערבית ל-Cinco Picos.
  • הקומפלקס הוולקני Guilherme Moniz: צדו הדרומי של האי החל להתפרץ לפני כ-27 אלף שנים והביא לייצור סלעים וולקניים בגובה של 800 מטרים וזאת למשך כמאה אלף שנים. הנקודה הגבוהה במכתש מגיעה כיום לגובה של 623 מטרים. פאה הצפונית של המכתש פחות גלויה אך יש בה תמונה גיאולוגית דומה.
  • הקומפלקס הוולקני פיקו אלטו: מהווה קומפלקס של מקבץ כיפות וולקניות ונחלים קצרים שהם תוצאה של התפרצות מאוחרת של הר הגעש Guilherme Moniz. מרבית התפרצויות של הפיקו אלטו אירעו בשנים 9000 עד 1000 לפני הספירה.
  • הקומפלקס הוולקני סנטה ברברה: מדובר על הר הגעש הצעיר באי שהחל להתפרץ לפני 29 אלף שנים. קומפלקס זה נמצא בחלק המערבי באי ובו הנקודה הגבוהה ביותר שנרשמה היא 1,023 מטרים. מדובר על הר געש המוקף סלעים וכיפות געשיות.
  • אזור Fissural: אזור המחבר בין החלק המזרחי של סנטה ברברה ובין Guilherme Moniz. הוא כולל קבוצת בקיעים וחרוטים וולקניים שהצעיר מביניהם נוצר לפני 15 אלף שנים. ההתפרצות האחרונה במקום אירעה בשנת 1761 לאורך הפאה המזרחית של סנטה ברברה. אירועים של התפרצויות געשיות תת ימיות בחוף המערבי התרחשו בשנת 1867, ב-1998 ובשנת 2000.

הלוחות הטקטוניים של טרסיירה בולטים באמצעות שתי מגרעות בפינה הצפונית באי, הנמצאות במרחק של שלושה ק"מ אחת מן השנייה. המגרעת הראשונה הייתה אחראית למספר אירועים סיסמיים משמעותיים. לאורך ההיסטוריה שתי המגרעות יצרו רעשי אדמה שהיו לרוב שטחיים אך חזקים וגרמו לאובדן של רכוש בחלק הצפוני של האי. רעש האדמה בולט חל ב-1614 והיה בעוצמה של עד 6.3 בסולם ריכטר

המגרעת השנייה נמצאת בצד הדרום מזרחי של הר הגעש סנטה ברברה והיא מתאפיינת בסלעים וולקניים דמויי כיפה וצלבים הנמשכים מהחוף של Ponta do Queimado ועד הצוקים, המגרעות ולבת הבזלת הנמצאת במרכז האי.

החלק במערב האי מיוער הרבה יותר מחלקו המזרחי וזאת בשל רוחות מזרחיות הגורמות למשקעים רבים בחלק המערבי. נקודות עניין נוספת באי נוגעת למישורי Achada, ההרים לצד סנטה ברברה והאגמים Lagoa das Patas ו-Lagoa da Falca.

בחוף הצפוני של האי מהווה אזור בעל פעילות געשית ובו שדות לבה ובריכות ה-Biscoitos. במרכז האי מודגש בתצורות וולקניות פעילות וכבויות שהפכו למסקרנות ופופולאריות הן לחוקרים והן לתיירים באי.

רוב החופים באי מוקפים צוקים גבוהים בגובה מינימלי של 20 מטר, כשיוצא הדופן הוא החוף הדרומי בסמוך לאנגרה דה הרוסימו. בחוף הדרומי התמוטטות לבת הבזלת במים הרדודים הביאה ליצירת הר ברזיל המגן על הנמל של אנגרה. היקף החרוט של הר בזיל הוא כקילומטר ומגיע לגובה של 205 מטרים מעל הצד המערבי של הנמל.

רוב החלק הפנימי של האי פראי והררי ומוגדר כשמורות טבע. ממרומי הרי Serra do Cume ועד מדרונותיה של סנטה ברברה ישנם שבילים שלאורכם ממוקמות חוות קטנות, קירות אבן ויערות.

התיישבות האדם באי הוכתבה על בסיס הפעילות הגעשית על פני שטח האי ורוב תושבי האי והקהילות התיישבו באזורי החוף ועמקי הנהרות. כך נוצרה טבעת אורבנית המקיפה את האי וכוללת מערכת של כבישים אזוריים. הקהילות באי החלו כמובלעות חקלאיות והתבססו על שטחים מוגדרים.

ברמה המנהלית מחולק האי לשתי מועצות מקומיות – אנגרה דה הורסימו ופראייה דה ויטוריה.

מועצת אנגרה דה הורסימו נמצאת בחלקו הדרומי של האי וכוללת בתחומה את העיר אנגרה, את הקהילות הפרבר של העיר ואף קהילות נופש לאורך החופים. פראייה דה ויטוריה נמצאת בחלק הצפון מזרחי של האי לאורך ציר שבין קאבו דה פורטו ולאחס. המועצה נחשבת כמרכז התעשייתי של האי ובה אחד משני נמלי האי, שדה תעופה בינלאומי ותעשיות רבות הנוגעות לבסיס חיל האוויר שיש באי.

באי קיימים אזורים לא מיושבים במרכזו, בחלקים בצפון מזרח ובחלק מהחופים במערב. מבחינת קהילות קיימות כ-19 במועצת אנגרה דה הורסימו ו-11 קהילות בפראייה דה ויטוריה. כל קהילה מנוהלת על ידי נשיא וקבינט ואף כוללת ועד מקומי.

אנגרה דה הרוז'ימו היא הבירה של האי והעיר העתיקה ביותר באי אשר נוסדה בשנת 1534. למול התגליות הימיות של העיר היא הוכרזה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו וגם בגלל היותה עיר אשר קישרה בין אירופה לעולם החדש כשב-1499 וסקו דה גמה וב-1539 פדרו דה אלוואראדו עשו שימוש בנמל העיר כנמל הבית שלהם. הכרזת אונסק"ו התבססה על קריטריונים שלפיהם הנמל בעיר נחשב ככזה בעל חשיבות היסטורית עולמית.

הפעילות הכלכלית של האי כוללת גידול פרות וייצור מוצרי חלב. באי נמצאים כשני נמלי ים בכל מועצה מקומית ואף שדה תעופה מסחרי ואחד צבאי שבו עושה שימוש צבא ארה"ב.

באי מתקיימות שני סוגים של מלחמות שוורים. האחת מסורתית הנעשית ברכיבה על גבי סוס בתוך זירה ומלחמת שוורים ברחוב. הסוג השני נפוץ עוד מהמאה ה-16 ובו לוקחים חלק פעיל תושבי האי בין אפריל לתחילת ספטמבר. באירוע משוחררים השוורים בכיכרות העיר עם חבל ארוך הקשור לצווארם. בקצה השני של החבל אוחזים שמונה גברים הלבושים בבגדים מסורתיים הכוללים חולצה לבנה, מכנסיים אפורים וכובעים שחורים והם אלו השולטים בשוורים מרחוק. חלק אחר של האנשים מתגרים בשוורים עד שאלו משוחררים מהחבל והם מתחילים במסע ריצה ברחובות העיר.

בערים אחרות ברחבי האי מתבצעות מלחמות השוורים על גבי סוסים ובהן מתקיימות תהלוכות המוניות של הגברים הלבושים תלבושות מסורתיות מהמאה ה-16. הסייס מהווה את מרכז האירוע ותפקידו לעייף את השור ולהחדיר חצים בגבו. תפקידם של המטדורי מסתכם בעובדה שעליהם אך ורק לסיח את דעת השור. כאקט אחרון יתנפלו על השור כשמונה גברים, כשמנהיגם ינסה לתפוס את השור בקרניו ובכך להכניעו.

רוצים לדבר עם המומחים שלנו ?

השאירו פרטים ונחזור אליכם

דילוג לתוכן