בהצהרות ללוסה בנוגע למעקב של רשות הבריאות הרגולטורית (ERS), שהסיקה כי בשנה שעברה כמעט מחצית מהמטופלים שהופנו לאשפוז טיפול פליאטיבי ברשת הלאומית לטיפול רציף משולב (RNCCI) נפטרו בזמן המתנה למקום פנוי, נשיאת APCP (האגודה הפורטוגזית לטיפול פליאטיבי) אומרת שמימון אינו הבעיה היחידה.
"ישנן מספר בעיות, או הסברים שונים לסוגיה זו: אחד מהם הוא, למעשה, הארגון והתיאום בין שתי הרשתות, הטיפול הרציף והטיפול הפליאטיבי," אמרה קטרינה פאזס, תוך הדגשה כי שילוב זה "נכשל."
בהזכירה כי טיפול פליאטיבי, בנוסף להיבט זה (של טיפול משולב), כולל גם מענים בבתי חולים ובקהילה, הפקידה הכירה בכך שנדרש "מימון הולם" למענה טוב ולהבטחת איכות הטיפול.
"וזה נכשל מנקודת המבט שלנו," הוסיפה.
קטרינה פאזס ציינה כי המימון להצעת מיטות נוספות לא היה מספיק, אך הדגישה כי "השקעה כספית בלבד אינה מספיקה," בהזכירה את הצורך להשקיע בהכשרה ורכישת מיומנויות ל"פיתוח מקצועי הולם" על ידי אנשי מקצוע העובדים ביחידות אלה.
רק אז – אמרה – ניתן להבטיח "מענה טוב בכל ההקשרים".
"מטופל הממתין למקום פנוי ביחידת טיפול פליאטיבי של רשת הטיפול הרציף הלאומית הוא מטופל אשר, בזמן ההמתנה, נמצא בבית או בבית החולים, או פונה לשירותי החירום, או במענה חברתי שונה, ובכל מקום בו הם נמצאים, הם זקוקים לטיפול ולמענה לצרכיהם," היא ציינה.
היא אמרה שזה לא קורה "כי אין מענה מהיר ובזמן (…) בכל ההקשרים."
"אין הבטחה שצוותי טיפול פליאטיבי יגיבו בזמן, ואין הבטחה שלאנשי מקצוע אחרים יש הכשרה וכשירות מסוימת בתחום זה, על מנת לזהות צרכים ולהגיב," הוסיפה.
דו"ח ה-ERS מזכיר גם כי יותר מאחד מעשרה (12%) מטופלים שהופנו והתקבלו ב-2023 חיו במרחק של יותר משעת נסיעה מהיחידה בה אושפזו ומצביע על היעדרן של יחידות אשפוז פליאטיביות אלה ב-RNCCI באזורי המרכז והאלגרבה.
כשנשאלה על מציאות זו, קטרינה פאזס הביעה צער והזכירה שלעתים קרובות כאשר המטופל ממוקם במרחק של יותר משעה מהבית, הם מוותרים בסופו של דבר על המקום הפנוי.
"אנחנו מדברים על הרחקת אנשים שנמצאים במצב משברי – לעתים קרובות במצב קרוב לסוף החיים או שהסיכון לכך גבוה מאוד – מיקיריהם בשלב זה, מה שאומר שמטופלים רבים בסופו של דבר לא מקבלים," היא המחישה, תוך עמידה על כך שמצב זה הוא "לא הוגן מאוד" ומחמיר את חוסר השוויון בגישה.
חוסר שוויון זה – היא עמדה על כך – "לא רק מבחינת קיומן של מיטות אלא גם מבחינת קיומם של צוותי טיפול פליאטיבי, הן בקהילה והן בבית החולים, עם התנאים הנדרשים למענה לכל הצרכים הקיימים."
הפקידה טוענת כי תחום זה "צריך להיות בעדיפות לכולם," כדי לתת כבוד "לכל רגעי החיים המסומנים במחלה קשה."
"בין אם למבוגרים או לילדים," אמרה נשיאת APCP, תוך הדגשת כי בטיפול פליאטיבי פדיאטרי, המענה אף גרוע יותר: "כמעט ואין מענה מבחינת אשפוז ו(…) צוותים קהילתיים התומכים בילדים ומשפחות החיים במצבים קשים בקהילה."
והיא סיכמה: "ישנם הורים שהם מטפלים לכל החיים ושאין להם תמיכה והזדמנות לקבל הפוגה כמטפלים כי אין יחידות המבטיחות אשפוז עם הבטיחות והטיפול שהילדים זקוקים להם."
