בשנת 1492 חתמו המלך פרדיננד השני מלך ארגון ואשתו המלכה איזבלה הראשונה מקסטיליה, על צו שגרם לגירושם של יהודים רבים מספרד.
הצו, שמטרתו הייתה ליצור אוכלוסייה נוצרית מאוחדת, דרש מהיהודים שהתגוררו בספרד להתנצר, או לעזוב את המדינה בתוך מספר חודשים בודדים.
יהודים רבים החליטו להתנצר, לעתים רק למראית עין.
על פי הערכות ההיסטוריונים, גורשו מספרד בין 40 אלף ל – 160 אלף יהודים.
היהודים היגרו בעיקר למדינות שהיו חלק מהאימפריה העות'אמנית, לצפון אפריקה ולמערב ומרכז אירופה.
בימים שעד תחילת המאה ה – 12, ספרד נשלטה על ידי שלטון מוסלמי. השלטון המוסלמי איפשר ליהודים לקיים את חייהם כרצונם והיה בעל יחס סובלני לקהילה היהודית בספרד, שהייתה גדולה למדי באותה התקופה.
בחצי האי האיברי (ספרד, פורטוגל, אנדורה וגיברלטר) היה הריכוז הגדול ביותר של יהודי אירופה. היהודים נטמעו באוכלוסייה והיו לחלק מהקהילות הנוצריות שבספרד ובמדינות הסמוכות, ויכלו לקיים את חייהם ללא הפרעה.
הם זכו למעמד שיוויוני מבחינה משפטית, יכלו לרכוש השכלה גבוהה, היו בעלי מעמד כלכלי מצויין ויכלו לקיים את דתם.
התקופה הזו ידועה בתור תקופת "תור הזהב", שבה היהודים בספרד פעלו בצורה ענפה בתחומים כמו אמנות, שירה, פילוסופיה ומדעים.
הרקונקיסטה – תחילתו של משבר
במאה ה – 14 והמאה ה – 15 מצבם של היהודים התדרדר באופן משמעותי.
בשל חזרת השלטון הנוצרי והכיבוש הנוצרי של ספרד שנמשך מאות שנים, מעמדם של היהודים השתנה באופן משמעותה בנוסף, עלייתן של קבוצות מוסלמיות קיצוניות הביאו לפרעות נגד יהודים.
רבים המירו את דתם לנצרות על מנת להיטמע בקהילות.
אך במקרים רבים גם אלו שהמירו את דתם לא הצליחו להיות חלק מהקהילה, הובדלו מהנוצרים הישנים ונתפסו על ידי הכנסייה כנוצרים חדשים.
במאה ה – 15 החלו להסית ולהטיף להמרת דתם של היהודים לנצרות ולהפרדת היהודים מהקהילה הנוצרית, ואףלאסור עליהם לכהן במשרות ציבוריות.
לעתים ההטפה להבדלת של היהודים הייתה על ידי דרישה ליצירת שכונות יהודיות בלבד, קביעת לבוש ייעודי ואיסור על גילוח זקנם.
מותו של האנטי אפיפיור – מעט מדי מאוחר מדי
כאשר בנדיקטוס ה – 13, שהיה לאנטי אפיפיור מת בשנת 1423, היה שיקום ממשי במצבם של היהודים בספרד.
הקהילה היהודית השיבה לעצמה את מוסדותייה ופעילותה העצמאית של הקהילות היהודיות בספרד.
אך למעשה, זה לא היה מספיק, והיהודים לא הצליחו לשחזר את הצלחתם בתקופת תור הזהב.
בספרד של המאה – 15 שלטה הכנסייה הקתולית, והאינקוויזיציה הספרדית היוותה בית משפט של משהכנסייה הקתולית הנגדה לזרמים נוצרים שקיימו את מצוות התורה.
היהודים אשר התנצרו אך הקפידו על מצוות התורה היהודית ונמצאו אשמים, נתפסו על ידי האינקוויזיציה ונשלחו לבתי דין שבהם הם נידונו לעינויים או עונש מוות.
צו הגירוש של היהודים מספרד
תומאס דה טורקמדה, שהיה למנהיג האינקוויזיציה שכנע את המלך פרננדו והמלכה איזבלה לצוות על גירוש היהודים מספרד.
תומאס טען שהיהודים המעטים שלא התנצרו, מנעו את הצלחת ההטמעה של היהודים שהמירו את דתם וגרמו להם להמשיך ולשמור על מסורתם היהודית.
צו הגירוש נחתם בסוף חודש מרץ של שנת 1492, והוכרז באמצע חודש אפריל של אותה שנה.
הצו הורה ליהודים להמיר את דתם לנצרות, ומי שלא המיר את דתו נדרש לעזוב את ספרד בתוך שלושה חודשים בלבד, עד סוף חודש יולי של שנת 1492.
על פי הערכות שונות, מספר היהודים שעזב את ספרד היה בין 40 אלף ל – 160 אלף.
נאסר על היהודים שגורשו לקחת את רכושם בעל הערך איתם, והם נאלצו לנסות למכור את כל רכושם בתוך 3 חודשים, ורבים מהם נאלצו להפקיר את רכושם מאחור.
רוב היהודים שגורשו היגרו למדינות שתחת שלטון עות'מאני, שפתח את שעריו ליהודים מגורשי ספרד.
יהודים רבים היגרו לפורטוגל, בשל הקרבה לספרד והדמיון התרבותי, אך גם פורטוגל גירשה את היהודים מאדמותיה כחמש שנים לאחר גירוש ספרד.
היהודים המגורשים מספרד ופורטוגל עברו תלאות רבות לאחר גירוש ספרד וגירוש פורטוגל.
היהודים שלא היגרו למדינות שתחת השלטון העות'מאני (מדינות צפון אפריקה, הבלקן וישראל) היגרו למדינות באירופה כמו צרפת, בלגיה, אנגליה, גרמניה, הולנד ואיטליה.
בניגוד ליהודים אשר נטמעו בקהילות היהודיות שבמדינות של צפון אפריקה, היהודים שהיגרו למדינות במערב אירופה נאלצו להקים קהילות יהודיות חדשות.
תיקון עוול היסטורי לצאצאי משפחות מגורשי ספרד
בשנת 2015, ממשלת ספרד החליטה להעניק זכות להנפקת דרכון ספרדי ליהודים שהם צאצאים של מגורשי ספרד.
לאחר מכן, ממשלת פורטוגל החליטה לנקוט בצעד זהה והיום היא מאפשרת ליהודים צאצאי קהילות האנוסים ומגורשי פורטוגל לקבל אזרחות פורטוגלית.
