חברים, תארו לעצמכם את התסריט הבא: אתם באמצע שיפוץ בדירה שאתם גרים בה בליסבון, אין לכם גישה לשירותים ולמקלחת, והכלב שלכם אדון "צ'ארלי פורטוגלי" מסתכל עליכם במבט של "מה עכשיו?". זה בדיוק מה שקרה לי השבוע. אז מה עושים? מחליטים על חופשה ספונטנית בפורטוגל, כמובן!
כאדם עסוק המנהל מספר פרויקטים במקביל, שכולל לא רק את אתר חדשות פורטוגל (יש גם את האתר באנגלית Portugal Pulse, למי שסקרן, בנוסף משרד שירותי ההגירה שלנו איזי נשיונליטי..), זה לא הזמן ממש כרגע לשרוף זמן על נסיעות ארוכות.
בגלל הזמן המוגבל של יומיים בלבד, חיפשתי למצות את החוויה ולהתרענן, מבלי להתרחק, הצבתי לי עד שעה נסיעה מליסבון גג.
החיפוש אחר מקום לינה: אתגר של הרגע האחרון
נשמע פשוט, נכון? ובכן, לא ממש. תנסו למצוא מקום לינה באמצע אוגוסט, בשיא עונת התיירות, שגם מקבל כלבים ויש בריכה. אה, ושיהיה במחיר סביר. מאתגר, וכבר התחלתי לחשוב על נסיעה יותר ארוכה לספרד מעבר לגבול ששם המחירים ממש צונחים..
אבל אז, כמו בכל סרט טוב, הגיע הטוויסט: מצאתי את דומיניו ואלה פלורס Dominio Vale Flores. תשמעו, אני לא מגזים כשאני אומר שזה היה כמו לגלות אוצר נסתר. שעה מליסבון, באמצע שום מקום, ופתאום – גן עדן קטן.
שימו לב זו בריכה שונה בתמונה הבאה, יש שתי בריכות במתחם..
פאזל להרכבה בלובי למי שמחפש תעסוקה:
בגדי וינטג למכירה במקום:
איך לא.. פינה לתמונות אינסטגרם 🙂
אין סוף מקומות של צ'יל בצל להעביר כמה שעות בקריאת ספר גם כשהשמש קודחת בחוץ..
שימו לב שיש גם מבנים שהם לא גלמפלינג, כשסגרתי כבר הכול היה בתפוסה מלאה, ודווקא הופתעתי לטובה מהלינה באוהל משודרג.
צימרים מבניה רגילה:
פינה לילדים, המקום מתאים מאוד למשפחות, היו אורחים עם תינוק בגלמפינג השכן..
אז כמה זה עלה?
אז ככה שילמתי 285 אירו (כפי שיכולתם לראות במפה של בוקינג קודם) לשני לילות בעבור שלושה אנשים (שני חברים שהחלטתי לגרור איתי ברגע האחרון) + כלב עם ארוחת בוקר כלולה (ארוחה מהסרטים אגב) בשיא העונה של אוגוסט מהרגע להרגע.
הגענו למקום הזה בלי לדעת למה לצפות. ומה קיבלנו? אוהל גלמפינג מפתיע (בשבילי זה חדש, תמיד הלכתי רק למלונות מסורתיים) , בריכות, נוף מטורף, ו… ברוכים הבאים בעברית!
"קבלת פנים מפתיעה: ברוכים הבאים בעברית"
כן, קראתם נכון, ולא לא מדובר בישראלים שעשו רילוקיישן לפורטוגל! הבן של בעלי המקום התגלה כמעריץ גדול של ישראל. הוא ידע יותר על ההיסטוריה שלנו ממה שאני זוכר משיעורי היסטוריה בתיכון. זה היה סוריאליסטי לגמרי – לשבת באמצע פורטוגל ולדבר על ראשי ממשלה מלפני שנולדתי עם בחור ממוצא פורטוגזו הולנדי שמלבד לטייל בארץ אין לו שום זיקה נוספת למקום.
אבל מה שבאמת הפך את החוויה למיוחדת היה היחס. תראו, אני רגיל למלונות שבהם חלקם הגדול תמיד דאגו לתת שירות ויחס, אבל כאן? הרגשתי כמו בן משפחה שהגיע לביקור.
המיני-בר היה בשיטת "קח מה שאתה רוצה ותרשום", כאילו אנחנו בבית של חברים פותחים את המקרר המשפחתי..
מה קרה כשבעלת המקום שמעה השאני עוזב בבוקר האחרון מוקדם? היא הכינה לי ארוחת בוקר מיוחדת לדרך במקרר בערב כי אני תכננתי לצאת לפני הזמן של ארוחת הבוקר. זה לא שירות, זו אכפתיות אמיתית.
ועכשיו, בואו נדבר על האוכל. אם חשבתם שהמשפחתיות והחום של המקום מסתכמים בכמה מאכלי בית נחמדים, והמטבח מוציא חביתה ושקשוקה כמו בבית,אז אתם עומדים להיות מופתעים.
כמובן שכבר בארוחת הבוקר הופתעתי מהרמה, אבל בואו.. זה קצת קל: גבינות לחם משובך מיץ סחוט ודברים טעימים למרוח עם כל הכבוד לאיכות אין שם בישולים מסובכים.
החלטתי להזמין ארוחת ערב במקום, וחברים, זו הייתה הפתעה שלא ציפיתי לה. ברגע שהמנה הראשונה הגיעה, הבנתי שאני עומד לחוות משהו מיוחד.
תארו לעצמכם מרק שמחמם את הנשמה, מלווה בטורטיות שגורמות לך לתהות איך חיית בלעדיהן עד עכשיו. וזו הייתה רק ההתחלה! המנה העיקרית? קוסקוס שכל גרגר בו סיפר סיפור, סלט שהיה כמו מסיבה של צבעים וטעמים בפה, וטאג'ין בשר וירקות.
ואז הגיעה המנה האחרונה. אני מצטער, אבל אין לי מושג איך לתאר אותה. כל מה שאני יכול להגיד זה שהיא גרמה לי לעצום את העיניים ולהוציא את הקול הזה שאתה משמיע כשאתה אוכל משהו פשוט מדהים. אתם יודעים למה אני מתכוון, נכון?
אבל מה שהפך את הארוחה הזו למשהו באמת מיוחד היה הסיפור מאחורי המנות. תארו לעצמכם את ההפתעה שלי כשגיליתי שהזעתר במנות מגיע ישירות מהגינה של המקום למשל! זה פתח שיחה מקסימה עם בעלת המקום, שסיפרה לי בהתלהבות כמה היא אוהבת את המטבח הישראלי ואיך היא זוכרת את השימוש הנרחב בזעתר במאכלים שלנו.
באותו רגע, יושב שם עם טעמים מדהימים בפה ושיחה חמה על אוכל ותרבות, הרגשתי שזו לא סתם ארוחה. זו הייתה חוויה שמחברת בין אנשים, תרבויות וטעמים. והאמת? זה בדיוק מה שטיול טוב אמור לעשות."
וצ'ארלי פורטוגלי? הוא היה בגן עדן של כלבים. דשא אינסופי לרוץ עליו, ריחות חדשים בכל פינה, ובעלי המקום שפינקו אותו כאילו הוא כוכב רוק.
אז מה למדתי מהחוויה הזאת? קודם כל, שלפעמים הדברים הכי טובים קורים כשהתוכניות משתבשות. שנית, לא רק שלא שונאים אותנו, יש גם מי שממש אוהב אותנו, לא הכול שחור לבן גם בתקופה הזו ולא מעט אנשים חוקרים ולומדים על העם שלנו והאתגרים שאנו חווים לעומק ולא נעצרים במה שהתקשורת יותר אוהבת להנגיש כי זה מביא רייטינג. ושלישית? שצ'ארלי הוא השותף הכי טוב לטיולים ספונטניים וגורם לי בזכותו למצוא מקומות מיוחדים (היה חייב למצוא מקום שמאפשר אירוח עם חיות מחמד).
אם אתם מסתובבים בליסבון כתיירים ומרגישים שאתם צריכים חופשה מהחופשה שלכם (כן, זה דבר אמיתי!), או שאתם ליסבונאים כמוני שרוצים לנשום חופש שונה מהעיר בחופשה או סתם לוויקנד, בהחלט מומלץ!
להלן עמוד הפייסבוק של המקום והמיקום שלו בגוגל מפות, תהנו!
