אתמול, ישראל וקהילות יהודיות ברחבי העולם ציינו את יום השנה הראשון להתקפה הקטלנית ביותר על יהודים מאז השואה, וכן עלייה משמעותית באנטישמיות העולמית. הסבל נמשך עבור המתים, הפצועים, הטראומטיים, ומתמשך עבור אלה שקרוביהם נחטפו, ולא ידוע עליהם דבר, או שידוע שהם עברו התעללות, אונס, רצח ושימוש כמגן אנושי.
בית הכנסת בפורטו
בית הכנסת בפורטו קיבל מאות אנשים. גבריאל סנדרוביץ', נשיא הקהילה, אמר בבית הכנסת הגדול ביותר במדינה כי "7 באוקטובר לא היה אירוע רחוק. רק בחודש שעבר נמצאה גופתה של עדן ירושלמי, נערה צעירה שהייתה אחייניתו של החזן שלנו. אישה צעירה יפה, מלאת אהבה, אנרגיה ושמחה. העולם יהיה חסר אותה ואת צאצאיה שמעולם לא הייתה לה הזדמנות ללדת לעולם."
סנדרוביץ' הוסיף כי "מה שקרה באותו יום קרה גם במהלך ההיסטוריה שלנו בכל מקום ויקרה שוב במוקדם או במאוחר, אלא אם כן ישראל תוכל להגן על עצמה וגם על התפוצה שלה המפוזרת ברחבי העולם."
בפורטו דיברו גם הרב יואל זקרי, נועם רווח ובעלה עומרי, שחוו באופן אישי את הטרגדיה. הרצח הברברי של אמה של נועם, מעשה שבוצע בכל האכזריות הניתנת לדמיון, חושף את מלוא הזוועה של מה שקרה בקיבוץ בארי, שסבל מאבדות עצומות, עם 102 אנשים שנרצחו ואחרים שנלקחו בשבי.
עם זאת, נועם ועומרי מגלמים את רוח העם היהודי, כאשר מאז 7 באוקטובר הם עובדים ללא לאות ביוזמות שמטרתן לרפא ולבנות מחדש את ישראל. הם מעורבים בפרויקטים שעוסקים בטראומה בקרב אוכלוסיות שונות שנפגעו – חיילים, ניצולי פסטיבל המוזיקה ומשפחות עקורות.
בית הכנסת בליסבון
בפני שגרירים ממדינות אחרות וחברי הקהילה, נשיא הקהילה היהודית בליסבון, דוד בוטלהו, ציין כי "האחראי באו"ם [אנטוניו גוטרש], תמיד כל כך מוכן לגנות את ישראל, תמיד כל כך מהיר לגנות את מי שתוקף את ישראל", ודיבר על "ההטיה האידיאולוגית שהובילה את ישראל מלהיות מותקפת להיות תוקפנית". בוטלהו גם הביע צער על כך ש"פקידי האו"ם היו מעורבים במה שקרה."
בית הכנסת בליסבון קיבל את השגריר הישראלי החדש בפורטוגל. בדברו בפורטוגזית, אורן רוזנבלט הדגיש כי "ישראל נאלצה לקבל מלחמה שלא רצתה בה", "ישראל נלחמת כדי לחיות, נגד אלה שנלחמים כדי למות", ואין לו ספק ש"ישראל תנצח". הוא הזכיר ש"בריתו של אלוהים עם עם ישראל לעולם לא תופר" וסיים את התערבותו עם הפתגם היהודי העתיק, "עם ישראל חי".
ההיסטוריה היהודית תמיד חוזרת על עצמה
בעוד שטקסים אלה התמקדו בעיקר בציון רציחתם של כ-1,200 איש, פציעתם של אלפים נוספים וחטיפתם של יותר מ-250 – כמעט מחציתם עדיין בשבי – זו הייתה ההזדמנות הרשמית הראשונה למקם את מה שקרה בהקשר הרחב של ההיסטוריה היהודית.
גבריאל סנדרוביץ' אמר אתמול כי "מה שקרה ב-7 באוקטובר כבר קרה בחברון, אודסה, פריז, ברן, יורק, סביליה, ליסבון, אלכסנדריה, בכל המקומות, לאורך ההיסטוריה. מה שקרה באותו יום לא היה רק התקפה על יחידים אלא התקפה על עצם המהות של מי שאנחנו כעם. זו הסיבה שאנו משקיעים כל כך הרבה בקידום ההיסטוריה היהודית בפורטוגל, במוזיאונים שלנו, בסרטים, בספרים, בגלריות ציור וכן הלאה."
נעמה קלר, מנהלת בית הספר הבינלאומי קורת לעם היהודי במוזיאון העם היהודי ANU בתל אביב, כתבה לאחרונה כי "עיצוב זיכרון הטרגדיות היה תמיד באחריות ההנהגה היהודית. חלק מהדורות הצליחו, חלק מהדורות נכשלו ואת הרגעים האלה בהיסטוריה אנחנו אפילו לא זוכרים באופן קולקטיבי."
סרט תיעודי חדש: "פוגרום(ים)"
לפני הטקס בפורטו, הקהילה היהודית המקומית צפתה במוזיאון היהודי בסרט התיעודי "פוגרום(ים)" שהיא תמכה בו. בינתיים, הבמאי פייר רהוב אמר ל-The Global Lane של CBN כי הקדיש את הסרט לאביו האהוב שנפטר לפני שנתיים.
