בראגה, צפון פורטוגל – בעוד שרבים מאיתנו חולמים על חיים באירופה, סיגל, אשת נדל"ן ישראלית שהחלה לפעול בעיר ונמצאת "על הקו" החליטה לנסות ולממש את החלום על כל אתגריו, ולאחר היכרות רבת שנים עם פורטוגל ותקופה אינטנסיבית במהלכה חייתה וניהלה פרויקט בעיר השלישית בגודלה במדינה היא חוזרת עם תובנות מרתקות על החיים, התרבות והעסקים במדינה שהפכה ליעד פופולרי בקרב ישראלים.
"אחרי לא מעט שנים חשבתי שאני מכירה את הפורטוגלים," אומרת סיגל בחיוך, "אבל לחיות ביניהם הייתה חוויה אחרת לגמרי." היא מספרת על פרויקט שיפוץ ועיצוב בית סטודנטיות שניהלה בבראגה, חוויה שחשפה אותה לצדדים פחות מוכרים של החברה הפורטוגלית שהפתיעה אותה אך בד בבד העמיקה את היכרותה עם התרבות, המקום ובעיקר חיברה אותה אל התושבים ואל העיר בה בחרה להטיל עוגן ולפתח פעילות עסקית בתחום הנדל"ן ועיצוב פנים.
לעולם הנדל"ן נכנסה סיגל בארה"ב שם התגוררה החזיקה ברישיון תיווך ועסקה בתחום "יש לי הערכה רבה לעולם העסקים האמריקאי בכלל ולתיווך בפרט שהיוו עבורי בית ספר לחיים ואת הידע, התובנות והניסיון ארזתי בילקוט כלים שהולך איתי עד היום ומשמש אותי בפאן העסקי והאישי" אומרת סיגל.
עם חזרתה לארץ ובשנים שלאחר מכן היא עסקה בענף ההייטק אך לדבריה הנדל"ן תמיד היה ברקע ועם הזמן החלו לפנות אליה אנשים שחיפשו השקעות בחו"ל. בשלב מסוים התחביב הפך לקריירה שניה והיא סימנה את ברלין כשוק יעד והחלה לעבוד עם משקיעים בבירה הגרמנית. "ברלין הקוסמופוליטית תמיד משכה משקיעים ומי שרכש שם נכס לפני 10-15 שנה עשה מהלך נבון, אבל בשנים האחרונות חלו בעיר לא מעט שינויים והרגולציה המאתגרת וחוקי הגנת הדייר הנוקשים דחקו החוצה לא מעט אנשים שחיפשו יעד חדש להשקעה". והיא מצאה אותו. ונעצה סיכה על מפת פורטוגל.
"הרומן עם פורטוגל החל לפני מספר שנים במהלך טיול בו התאהבנו בנוף המגוון, בפשטות, בצניעות ובנועם התושבים, בקצב האיטי שלמרות האתגר קל להתמכר אליו, עלויות המחיה, היין הפשוט והמשובח, בתי החווה המתפוררים, המבנים המרשימים בערים העתיקות ובעיקר בתחושה של קפסולת זמן שנתקעה אי שם בשנות ה 70 אך בצד החיובי של העניין שמעלה זיכרונות מפעם".
עם חזרתה ארצה החלה סיגל ללמוד את פורטוגל. "כשנה לפני הקורונה התחלתי ללמוד את שוק הנדל"ן של ליסבון ולאחר מחקר שוק שעשיתי עם חבר קרוב איש עסקים פורטוגלי יליד העיר הבנתי שהמחירים עולים בצורה מלאכותית כלומר לא בגלל פרויקטי תשתיות ופיתוח הקמת מפעלים וחברות אלא בעיקר מהשקעות הגולדן ויזה בנכסים שנרכשו ללא קשר לערכם הריאלי ממקומיים שהבינו את גודל ההזדמנות שנפלה בחלקם ומכרו לכל המרבה במחיר והזרים הסתערו" . ואולם מצב השוק כבר נותן אותותיו ביוקר המחיה שדוחק החוצה את המקומיים ובעיקר את הצעירים הפורטוגלים שעזיבתם משנה את אופי העיר. "למרות אהבתי הרבה לליסבון היא עוברת תהליך דומה לברצלונה והופכת צפופה וסואנת ובבתי הקפה שלה רואים בעיקר זרים ביניהם פנסיונרים מחו"ל ומהגרי Expats , נוודים דיגיטליים בשלל שפות ולא מעט אמריקאים וברזילאים מבוססים". אך לדעתה כפי שקורה בערים אחרות בעולם, הממשלה לא תוכל להמשיך ולהתעלם מההשלכות והשינויים שמתרחשים בבירה שכבר זולגים לפריפריה ומשפיעים על אופי השכונות, מחירי הדיור ויוקר המחיה.
וכך ירדה ליסבון מהפרק ואחריה גם פורטו שלדעת סיגל עוברת תהליך דומה.
ואז ממש במקרה הגיעה בראגה.
"כמו באמירה השחוקה שדברים טובים קורים במקרה כך היה עם בראגה אליה הגענו כברירת מחדל לאחר שבוטלה פגישה במקום אחר וכך מצאנו עצמנו על כביש שעולה צפונה למקום שלא הכרנו ולקראת הרפתקה שעתידה להשפיע על חיינו".
מאז אותו ביקור מקרי בבראגה שבה אליה סיגל שוב ושוב כחלק מחקר שוק שערכה "ולימוד הד.נ.א של העיר" לדבריה. היא סיירה בשכונות, ראיינה מקומיים, נפגשה עם דיקן אוניברסיטת מיניו הידועה וגם פגשה דמות פעילה ומוכרת בזירה האירופאית, את ריקארדו ריו ראש עירית בראגה. בשלב זה כבר ידעה שסופסוף מצאה את המקום שחיפשה להטיל בו עוגן וגם לפתח את תחום הנדל"ן והעיצוב שהיא אוהבת ולאחר חקר שוק שעשתה החליטה לחבור לפירמת נדל"ן ברגאית משפחתית ואחת הוותיקות בבראגה שמתמחה במתן שירותים לרוכשים זרים.
ולמרות שהמחקר שערכה על פורטוגל בכלל ובראגה בפרט לקח כמה שנים והיא חשבה שלמדה לא מעט בהיבט העסקי והתרבותי, היו לא מעט דברים שהפתיעו אותה לדוגמא היחס לנשים בתפקידים "גבריים" מסורתיים. "הייתם צריכים לראות את מבטי ההלם של השכנים כשראו אותי על הסולם צובעת קירות ומשפצת דלתות" היא מספרת בהומור ומוסיפה "זו מדינה קתולית עם חברה חילונית שעדיין די שמרנית, וזה משתקף בלא מעט תחומים ובעיקר באחוז הנמוך של נשים בעמדות מפתח וקבלת החלטות בחברות ציבוריות, ממשלתיות ופרטיות, ברשויות, בוועדות ובפרלמנט אבל יש מגמת שינוי וזה מעודד" .
אחד הדברים שסיגל מדגישה זו הנדיבות ונכונותם של הפורטוגלים לעזור. "הם אמנם אנשים מופנמים ופרטיים ועדיין אם תצטרך עזרה, הם שם בשבילך," ומספרת על גבר מקומי שבאמצע יום עבודה עצר את רכבו בצד כדי לעזור לה כשנתקעה מול מחסום בחניון מאחוריה משתרך פקק שקט וסובלני של נהגים, ועל אישה מבוגרת בסופרמרקט עצום שליוותה אותה בשברי פורטוגזית ותנועות ידים ברחבי החנות עד למציאת המוצר המסוים. "ולמרות שהפורטוגזית שלי בסיסית יכולתי להרגיש את ההערכתם למאמצי לתקשר איתם בשפתם והיה זה תמיד עם חיוך שנתן הרגשה טובה וגם חידד את חשיבות השפה אם רוצים לבנות גשר ללב המקומיים ולהיטמע במקום החדש".
אחד האתגרים הכי גדולים, ובמיוחד עבור ישראלים, הוא ההתמודדות עם מה שמכונה "הקצב הפורטוגלי". "חשבתי שאסתדר עם זה," צוחקת סיגל, "אבל כשיש לך פרויקט עם דד-ליין ותאריך טיסה חזרה לארץ, ו'מאניה' (מחר) הופך למושג נזיל, זה יכול לשגע אותך." ועדיין, למרות האתגר היא החליטה לנסות ולאמץ את מושג "הזמן הפורטוגלי" ומאמינה שבמיוחד לנו כישראלים זה עשוי לעשות הבדל אמיתי לגוף ולנפש. תכונה פורטוגלית נוספת שסיגל מציינת בהערכה היא יכולתם של המקומיים לכבד את המרחב שלך. "לאור הניסיון שלי במהלך השנים עם פורטוגלים אחת התכונות שאני אוהבת אצלם זה היכולת לתת לך ספייס תוך כיבוד הפרטיות שלך ולקבל אותך כמו שאתה בטבעיות, נעימות ופשטות" .
בתחום העסקי, סיגל מציינת שזו נקודה מאתגרת ולא רק לזרים אלא גם למקומיים בעצמם ולכן נדרשת סבלנות רבה, מתן אמון, שינוי בתרגום מצבים שאנו כישראלים עשויים לפרש כזלזול, איום או קומבינה ובעיקר היא צוחקת "תרגול נשימות ומחשבה חיובית כי זה לא פיקניק," ומוסיפה "מעבר לפערי התרבות גם הטכנולוגיה והמערכות עדיין לא מספיק מתקדמות מה שמייצר לא מעט פערים והפתעות ובעיקר סחבת ובעיות בירוקרטיה שמדירות שינה מעיניך". ודוגמאות יש לה לרב לדוגמא "מוכר שמבטיח להעביר מסמכים ויוצא לחופשה, נגר סימפטי שלא הגיע להתקנות ביום שנקבע שלח הודעה No worry והגיע רק שבוע שלאחר מכן או נכס נעדר מסמכים שעבר בירושה ומעמדו מעולם לא הוסדר ועוד". אבל חשוב לה לומר שברב המקרים זה לא נעשה מכוונת זדון, והדברים מסתדרים בסופו של דבר אבל בקצב ובדרך שלהם ולכן זה לא מתאים לכל אחד אבל זה בהחלט אפשרי .
ואפרופו נדל"ן יש לסיגל טיפ שהיא מציעה בהומור והוא לשבת על כוס קפה או בירה עם המקומיים בעיקר באזורים הכפרים שם כדאי להתוודע לראש הכפר שמהווה מקור מידע נפלא למה שקורה באזור. "החברה' הלא צעירים האלה הם אנשים פשוטים ומתוקים שמכירים כל שביל ובריכת מים באזור ולכן מהווים ברומטר נדל"ני לנכסים וקרקעות ומי הוא השכן שהילדים שלו עברו לחו"ל והוא אמור להצטרף אליהם ולכן לחוץ למכור".
ולאור פערי התרבות, המנטליות, האתגרים והסבלנות שצריך לפתח בפועל זה לא כזה פשוט " הפורטוגלים הם עם מתוק שלמדתי לאהוב אבל מודה שאחרי יום עבודה ארוך קשה להתייחס בהבנה לנביחות הכלבים שמוחזקים בדר"כ מחוץ לבתים, למפגשי שכנים קולניים בשעות הקטנות של הלילה וגם לאיחורים וביטולי פגישות ברגע האחרון" היא צוחקת ומציינת באותה נשימה את היופי, השלווה והקסם המיוחד של החיים בפורטוגל שכבשו אותה. " ולמרות האתגרים יש משהו בקצב, בפשטות, בצניעות ובתמימות האנשים שמרגיע ומרכך אותך, ומאפשר לך לעשות פעולה אחת פשוטה, לנשום ", היא אומרת ומספרת בחיוך על החוויות היומיומיות שלה בבראגה, מתליית כביסה ושיחה עם השכנה שכל בוקר יוצאת להשקות את הגינה בחלוק פרחוני מפלנל ועד לימוד עובדות חדשות בסופרמרקט ("לא פלא שלא מצאתי חומץ שאני רגילה למצוא במחלקת המזון כי שם הוא נחשב לחומר ניקוי"), הישיבה בגשם בטריבונה כדי לעודד את נבחרת ישראל שהגיעה לעיר למשחק לקרוס מול אנגליה וגם סיורי שוטטות בבראגה ובכפרי הסביבה לגילוי בעלי מקצוע של פעם כמו אותה קשישה שהיא מצאה בכוך קטן בעיר העתיקה שתופרת משאריות בדים שטיחים צבעונים שמקשטים את מרצפות הנכס בפרויקט שניהלה.
ואם על הרצפה מונחים שטיחים מקומיים הרי שעל הקירות ברחבי הבית ניתן למצוא הדפסים של האמן הישראלי חנוך פיבן ובנוסף מגוון חפצים אישים שסיגל סחבה במזוודה מישראל ומיקמה בפינות שונות ברחבי בית הנשים הפורטוגלי. "הבחירה לעסוק בבתים איננה מקרית עבורי כבת מזל סרטן טיפוסית ובכל פרויקט בחו"ל אשתדל להשאיר חותם ישראלי קטן בעל אימפקט גדול" היא מחייכת ומוסיפה "בעיני זה השילוב המנצח שמייצג את מי שאני כיום ואת שני העולמות בהם בחרתי לחיות".
ובכל ביקור היא נכרכת יותר ויותר בעיר שאימצה לה, מסתגלת למנטליות הברגאית הנינוחה, נטמעת ולאט לאט טווה קשרים עדינים עם חברים חדשים וקולגות במרחב העסקי הברגאי. "אבל עם כמה שאני אוהבת את פורטוגל ולומדת צעד צעד להתחבר לתרבות המקומית, עדיין יש דבר אחד שטבוע עמוק בתרבות שלהם שלא אצליח לאמץ וזה אהבה לאכילת בקלה" היא צוחקת.
לסיום, סיגל משתפת תובנה מעניינת על היחס לישראל בפורטוגל. " לא מעט פורטוגלים במרחב העסקי והציבורי מעורים במה שקורה בישראל אך להפתעתי גם אזרחים מהשורה גילו לא מעט עניין וידע בנושא החטופים והפוליטיקה" והיא מוסיפה " יש להם הערכה לישראל בתחומי הטכנולוגיה, לרוח היזמות והעוצמה הצבאית אבל לפעמים גם דעות ביקורתיות שלא נעים לשמוע שלא נובעות מאנטישמיות, אלא מניתוח פשוט של תהליכים שהם מופתעים לראות במדינה מוערכת שהולכת ומאבדת את יוקרתה ומעמדה" .
עבור ישראלים השוקלים מעבר או השקעה בפורטוגל, החוויה של סיגל מספקת הצצה אותנטית ומפוכחת לחיים במדינה. בין אם מדובר באתגרי השפה, הבדלי התרבות או מורכבויות השוק המקומי, ברור שהחיים בפורטוגל מציעים לא מעט הזדמנויות – אך גם דורשים הסתגלות, הבנה, סבלנות והכלה של כל המכלול ששמו "פורטוגל".
"בסופו של דבר," מסכמת סיגל, " אני לא מפסיקה ללמוד על פורטוגל, על עצמי ועל היכולת שלנו להעז להסתגל ולצמוח בסביבה חדשה וזרה. כמי שחייתה לא מעט שנים בחו"ל תמיד טענתי שמגורים במדינה זרה וגם לתקופה לא ארוכה עדיין מספקים חוויה משמעותית אם רק נאפשר לה ולכן מומלץ להגיע מוכנים ופתוחים בלב ובראש לשינוי, ועדיין חשוב לזכור שפורטוגל למטרות השקעה או מגורים לא מתאימה לכל אחד ולכן חשוב לבחון סוגיה זו טרם השקעה או פרסום מודעה למכירת המדיח או קביעת תאריך להגעת הקונטיינר ."
ואם חשבתם על בראגה יש לכם את סיגל שמעבר לרכישת נדל"ן, בחירת צבע למטבח וכורסא לסלון היא תשמח לשתף אתכם במסע ההתאהבות שלה בעיר הצפונית היפה.
